החלטה בתיק ע"א 8691/13

1.        לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הנשיאה ה' גרסטל) בת"א 9601-04-13, מיום 7.11.2013, עד להכרעה בערעור, אשר הגישה המבקשת  על פסק הדין.

רקע עובדתי

2.        המבקשת קיבלה מהוריה בירושה את מלוא הזכויות בבית פרטי ברחוב הניצנים 16 בפתח תקווה, הבנוי על חלקה 66 בגוש 6371 (להלן: הבית). אחיה של המבקשת, מר גדעון ברגר (להלן: ברגר) קיבל מהוריו, עוד בחייהם, את עסקם - חברת ש.ברגר ובנו בע"מ (להלן: החברה), ולמשך שנים הוא ניהל את החברה.

3.        המשיב הינו בעל חנות לממכר חומרי בנין ותעשיה בנתניה. בין המשיב לבין ברגר התנהלה מערכת עסקית, במסגרתה, רכש ברגר מוצרים מעסקו של המשיב עבור החברה.

4.        בשלב מסוים, נקלעה החברה לקשיים כלכליים, והוצא נגדה צו להקפאת הליכים, במסגרת הליכי פירוק. כמו כן, ניתן צו כינוס נגד ברגר, וביום 8.11.2012, הוא הוכרז כפושט רגל.

5.        בחודש פברואר 2010, הגיש המשיב לבית משפט השלום תביעה כספית (בסכום של 1,730,619 ש"ח) נגד ברגר, גרושתו ובנו. לנוכח התביעה, כאמור, נחתם, ביום 14.3.2010, הסכם בין המשיב לבין ברגר, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמות, ובין היתר,  התחייב ברגר, לשלם למשיב סכום של 2,300,000 ש"ח; ולהמציא למשיב שטר משכנתא על הזכויות בבית, חתום על-ידי המבקשת, לשם הבטחת פירעון החוב (להלן: ההסכם).

6.        ביום 18.3.2010, פנו המבקשת וברגר למשרדו של עו"ד יהודה זינגר, בא-כוחו של ברגר, על מנת להעביר את מלוא הזכויות בבית על שמה, בהתאם לצו קיום צוואה. במעמד זה, חתמה המבקשת גם על שטר משכנתא לטובת המשיב על הזכויות בבית, ועל נספח תנאים מיוחדים לשטר המשכנתא (להלן: שטר המשכנתא).

7.        ביום 16.10.2012, פתח המשיב תיק הוצאה לפועל נגד המבקשת למימוש המשכנתא, בלשכת ההוצאה לפועל בכפר-סבא (להלן: תיק ההוצאה לפועל). ביום 17.2.2013, זומנה המבקשת למשרדו של עו"ד זינגר, וחתמה על ייפוי-כוח לצורך ייצוגה בתיק ההוצאה לפועל, ועל מסמך שכותרתו הסכם פשרה, לפיו היא מסכימה למינויו של עו"ד זינגר ככונס נכסים למימוש המשכנתא, תוך מתן אורכה לצורך מכירת הבית בעצמה, וזאת עד ליום 20.5.2013. באותו הסכם פשרה, וויתרה המבקשת על זכותה למדור, והתחייבה למסור את החזקה בבית לידי בא-כוחו של המשיב, בכפוף להפחתת החוב לסכום של 1,516,000 ש"ח.

8.        בחודש אפריל 2013, הגישה המבקשת תובענה לבית המשפט המחוזי (מושא ערעור זה) נגד המשיב,  למתן פסק דין הצהרתי, ומטרתו להצהיר על בטלותם של שטר המשכנתא, והסכם הפשרה, מחמת הטעיה. כמו כן, התבקש בית המשפט המחוזי להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל, או לחלופין ליתן צו מניעה, המורה למשיב שלא לנקוט בפעולות, במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

           בכתב התביעה טענה המבקשת, כי היא הוחתמה על שטר המשכנתא ועל הסכם הפשרה, מבלי שהייתה מודעת על מה היא חותמת; ומבלי שידעה את נסיבות החתמתה, ובכלל זה, על חתימת ההסכם בין ברגר לבין המשיב. לשיטתה של המבקשת, מאחר שהמשיב עוסק במתן הלוואות בשוק האפור, הוגשה על-ידו תביעה פיקטיבית, ובעקבותיה נחתם ההסכם שהינו סודי ולמראית עין בלבד, וזאת במטרה להערים על נושי החברה, ועל הנאמן בהקפאת ההליכים של החברה. משכך, לדידה של המבקשת, יש לראותה כערבה, את ברגר כלווה, ואת המשיב כמלווה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

9.        בפסק דינו מיום 7.11.2013, דחה בית משפט קמא את טענות המבקשת,  בקובעו, כי:

"עדותו של עו"ד זינגר לפניי הייתה קוהרנטית לכל אורכה ומצאתי כי היא אמינה. ניכר היה שעו"ד זינגר מעורה בפרטי העניין והתרשם כי התובעת הבינה על מה היא חותמת לאחר שהסביר לה בשתי הזדמנויות, פעם אחת בנוכחות האח, את משמעות החתימה. כמו כן, תואר כי התובעת התמקחה על הסכום שרצתה שהנתבע ישלם לה בתמורה למשכון ביתה כערבון לחובו של אחיה וזהו נדבך נוסף בהתנהלותה המעיד כי הבינה על מה היא חותמת, שהרי אם לא כך מדוע היה הנתבע מעוניין לתגמלה כספית.

זאת ועוד. בעדותה לפני לא הכחישה התובעת כי ידעה אודות מצבו הכלכלי העגום של אחיה והסכימה לסייע לו..."

           עוד נקבע, כי במסגרת תיק ההוצאה לפועל, הגישה המבקשת תצהיר - בתמיכה לבקשתה למתן אורכה למכירת הבית - ממנו עולה, כי המבקשת הבינה את משמעות ההתחייבות שנטלה על עצמה, ואף הבינה כי הבית משמש כערובה להחזר חובות אחיה, ברגר. בעניין זה ציין בית משפט קמא, כי:

"לו היתה התובעת סבורה שאכן לא הבינה על מה חתמה או כי אינה חבה בחובות אחיה, היה מצופה ממנה, כאדם סביר, שלא תשלח תצהיר זה אלא שתגיש התובענה דנן מיד ולא בחלוף כמעט חצי שנה לאחר מכן, בחודש אפריל 2012. כן היה מצופה ממנה במסגרת תיק ההוצאה לפועל - לכפור מיד בקיום החוב ולא לבקש אורכה למכור את ביתה".

           סיכומו של דבר, ועל בסיס מכלול הראיות והעדויות אשר הובאו בפניו, קבע בית המשפט קמא כי המבקשת ידעה אודות המצוקה הכלכלית אליה נקלעו החברה ואחיה, וקיבלה החלטה מושכלת לעזור לאחיה ולמשכן את הבית כערבון לחובותיו, ועתה עליה לעמוד בהתחייבותיה.

           לפיכך החליט בית משפט קמא לדחות את התובענה.

הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין